קבלת החלטות ניהוליות - ריכוז או ביזור ? אתם תחליטו

מה עדיף ? לנהל ארגון שבו קבלת ההחלטות מבוזרת לרמות הניהול הנמוכות או לקבל את כל ההחלטות בעצמכם?

יש לא מעט טיעונים בעד ונגד כל אחת משיטות קבלת ההחלטות. אני ארשום בסוף את דעתי כדי לא להרוס לכם את הכיף שבלשקול את האפשרויות.

בעד קבלת החלטות ריכוזית –

1. קבלת החלטות ריכוזית תבטיח תיאום גבוה בין מחלקות הארגון.

2. כולם מושכים את העגלה לאותו כיוון - בקבלת החלטות ע"י ההנהלה הבכירה בלבד מובטחת פעילות ארגונית בהתאם ליעדי וערכי הארגון .

3. קבלת החלטות מגובה 60 אלף רגל מאפשרת ראיה רוחבית שמסייעת לאגם משאבים ומונעת כפילויות.

4. ראש אחד שמקבל את מירב ההחלטות בארגון מקל על ניהול שינויים מורכבים.

בעד קבלת החלטות ביזורית –

1. אתם מג'נגלים 100 כדורים באוויר, האם תשימו לב אם אחד מהם יפול? קבלת החלטות מבוזרת מונעת עומס יתר על ההנהלה הבכירה. עומס שכזה נובע בין היתר מהצורך לעבד מידע רב לצורך קבלת החלטות מיטבית עבור הארגון.

2. אחריות מייצרת מוטיבציה - ביזור קבלות החלטות לדרגות הניהול הזוטרות מוביל לתפוקות גבוהות יותר ויש שיאמרו שגם מוריד בעלויות המכר.

3. אג'יליות – יכולת התאמה לסביבה משתנה – קבלת החלטות מבוזרת מייצרת גמישות גבוהה יותר לשינויים סביבתיים ומפחיתה בירוקרטיה שנובעת מקבלת החלטות ריכוזית שמאופיינת ב-מבנים היררכיים.

4. לראות את התמונה מקרוב – מקבלי החלטות שקרובים יותר ל"ריצפת הייצור" יקבלו היזון חוזר מהיר יותר ויהיו מחוברים יותר לצרכי השטח.

5. אחריותיות (כן יש מילה כזו) גבוהה יותר - הדוג' הטובה ביותר לכך היא זכיינים של חנות מתוך רשת.

דעתי ? שהפתרון נמצא איפשהו באמצע. אבל עזבו אותי קחו דוג' מ-מייקרוסופט שריכזה את קבלת ההחלטות שלה בנוגע לפעילות הפיתוח ולמערכות התפעול של Windows אבל ביזרה את קבלת ההחלטות בתחומי שיווק ומכירות למנהלים מקומיים בכל אזור ומדינה. אז ...איזה סוג קבלת החלטות אתם מעדיפים ?